"בעיות בריאות קשורות לדושות כפי שצל קשור לציפורים במעופן, כפי שציפור במעופה אינה יכולה להשיג את צלה גם אם תעוף כל היום, כך גם בעיות בריאות תמיד יהיו כרוכות בשלושת הדושות" (צ'אראקה סמהיטה)
חמשת האלמנטים מתקבצים בגוף החי לשלוש הדושות – זהו המודל המרכזי והמוכר של האיורוודה.
הדושות משקפות כוחות תפקודיים בגוף החי, אם כי יש להן ביטוי גם בחומר. כוחות אלה הם :
מילולית, דושה היא "טעות", או "מה שנוטה לצאת מאיזון". גישה זו נדמית מדכדכת, אך היא משקפת את הדינאמיות שבחיים. לא ניתן לזהותן בהתבוננות ישירה, כפי שלא ניתן להתבונן ברוח; הן מזוהות לפי פעולתן (קארמה) והאיכויות שלהן (גונא).
קאפה – מורכבת מהאלמנטים אדמה ומים. באיכויותיה כבדה, קרה, שומנית. מצויה בהתחלות של תהליכים, כאשר יוצרים מבנה (למשל : דומיננטית בבוקר ובילדות, בראשית תהליך העיכול).
פיטה – היסודות אש ומים. באיכויותיה קלה, חמה, שומנית. מצויה באמצע תהליכים, כאשר הם עוברים התמרה (למשל : דומיננטית בצהריים ובגיל ההתבגרות, באמצע תהליך העיכול, בביוץ אצל האישה).
ואטה – מורכבת מהיסודות אוויר ומרחב. באיכויותיה קלה, קרה, יבשה. מצויה ב"סוף", כאשר משהו בתהליך מתפרק ומפנה מקום למשהו חדש. דומיננטית בנקודות צומת ושינוי, בערב, בזיקנה, בזמן הוסת באישה.
מדובר על מאפיינים יחסיים ואוניברסאליים; כך שתורת הטרידושה היא מעודנת, דינאמית ואינה מוחלטת.
מקומות מרכזיים בגוף : ואטה במעי הגס; פיטה במעי הדק; קאפה בחזה ובקיבה. חשוב לציין כי הדושות אינן זהות עם מערכות גוף במובן המערבי. בכל מערכת, איבר ותא תהיה נוכחות והשפעה של כל אחת מהן.
הדושות יכולות להיות במצב של איזון (סאמה), חוסר (קשאיה), עודף (ורידהי), או "תקלה" (פרקופה). בדרך כלל חוסר של דושה נוטה להשלים את עצמו באופן טבעי, ולכן יטופל העודף בדושה האחרת.
ראג'אס וטאמאס מוגדרות כדושות מנטאליות, על אף שואטה, פיטה וקאפה כרוכות בתכונות הפיזיות והנפשיות במקביל. כיוון שסאטווה מוגדרת כאיזון, היא אינה מוגדרת כדושה ("שנוטה לצאת מאיזון").
כשבוחנים את הדושות של האינדיבידואל, מתייחסים לפרקרטי – "טבע מולד", ול"ויקריטי" – המצב הנוכחי. האיורוודה מכבדת את המאפיינים הייחודיים של כל אינדיבידואל; לכן, האיזון עצמו יהיה ספציפי – לא מדובר על מצב אחיד לכולם, אלא "שהייה בטבע שלך".
במידה מסוימת, יציאה מאיזון היא תקינה!